פסק-דין בתיק תא"ק 21828-08

1.          לפניי תביעה כספית בגין הפרת הסכם שכירות באי תשלום דמי השכירות כסידרם ע"י השוכר- הנתבע , לרבות תשלומים נלווים וכן בגין אי פינויו של המושכר במועד וחיובו בשל כך בפיצוי מוסכם בסך 30$ לכל יום איחור.

2.          הנתבע, דוחה את טענותיו של התובע וטוען כי עם תום תקופת השכירות לפי ההסכם ביולי 2006 , נמשכה השכירות מבלי שנקבע מועד לסיומה. לפיכך, לא קמה עילת תביעה כנגדו בגין אי פינוי המושכר מוקדם יותר ואין הוא חייב בפיצוי לתובע בגין איחור במסירת המושכר. הנתבע הוסיף כי הוא לא פיגר בתשלומים, כי אם עיכב וקיזז את התשלומים מחמת ליקויים במושכר, שלא תוקנו ע"י התובע.

טענות הצדדים:

3 .         התובע , השכיר לנתבע דירה המצויה ברחוב בר-כוכבא 10-12 בירושלים ( להלן - "המושכר"). הסכם שכירות, נחתם ביום 27.2.2005 ( להלן-"ההסכם" , נספח א' לכתב התביעה) ותקופת השכירות שנירשמה בו היא מיום 7.3.2005 ועד 15.8.2005. ההסכם ותקופת השכירות הוארכו ביום 19.8.2005 עד סוף חודש יולי 2006 . התובע טוען, כי תקופת השכירות אמורה היתה להסתיים  לאחר הארכות נוספות שלה, בסוף חודש יולי 2008. למרות זאת, נשאר הנתבע במושכר עד ליום 7.4.2009 ללא כל זכות שבדין. כך גם ניטען כי הנתבע, לא שילם את דמי השכירות כמתחייב בהסכם ופיגר בתשלומים במשך תקופה ארוכה עד לסילוקם ביום 16.7.2008 .

             ביום 16.7.2008 פנה התובע בדרישה לנתבע לפנות את המושכר עד סוף יולי 2008  והודיעו כי השכירות לא תוארך עוד (נספח ב' לכתב התביעה). בתגובה לדרישה זו, השיב הנתבע כי הוא לא יעמוד בדרכו של התובע בדרישתו ממנו לפנות את המושכר, אך טען כי לאור ההתראה הקצרה, המועד המוצע על ידו לפינוי הוא בסוף אוגוסט 2008 , במידה ויקבל את אישורו לכך תוך שבוע ימים (נספח ג' לכתב התביעה). ביום 27.7.2008 הודיע התובע לנתבע, כי מוסכם עליו שהפינוי יהיה באמצע חודש אוגוסט (נספח ד' לכתב התביעה) אך הנתבע מצידו, סרב לכך ועמד על דרישתו שהפינוי יהיה בסוף חודש אוגוסט 2008.

4.          למרות זאת, הנתבע לא פינה את המושכר בסוף חודש אוגוסט 2008 ופנה ישירות לתובע (ולא באמצעות בא כוחו כפי שנעשה עד אז) וביקש להישאר במושכר עד ליום 20.9.2008 (הודעת מייל לתובע ששהה בצרפת, צורפה כנספח ו' לכתב התביעה). לא ניתן לו אישור לכך והמושכר לא פונה גם בחודש 9/08 . בחודש אוקטובר 2008 , שוב , לא פינה הנתבע את המושכר בטיעונו כי בהתאם לחוק השכירות יש ליתן לו שהות של 3 חודשים לפינוי המושכר, בהיותו פרק זמן סביר לפינוי.

5.          התובע טוען כי עד מועד הגשת התביעה ביום 21.12.2008 , לא פינה הנתבע את המושכר.  בגין איחור של 105 ימים בפינוי המושכר, עליו לשלם לדידו פיצוי מוסכם בסך של 30$ לכל יום איחור, כאמור בסעיף 13 להסכם , העומד ע"ס של 3,150$ והסכום בשקלים הוא 12,500 ש"ח. זאת ועוד, הנתבע קיזז על דעת עצמו בטענות שווא תשלומים בגין  התקנת דוד שמש, למרות שבפועל לא התקין אותו . משנודע הדבר לתובע, שילם הנתבע את הסכום שקוזז על ידו מדמי השכירות אך זאת, באיחור של שנה. כמו כן טען התובע, כנגד הימנעותו של הנתבע מתשלום דמי וועד בית בסך של 7,660 ש"ח (נספח י' לכתב התביעה, מכתבו של יו"ר וועד הבית).

6.          הנתבע טוען מנגד, כי הואיל והתביעה מבוססת על הסכם השכירות, שהוארך עד סוף יולי 2006 נימצא כי מאותו מועד, יולי 06' המשיכה השכירות, בלא קביעת מועד לסיומה. במכתבו מיום 24.7.2008 הוא ביקש להגיע להסכמה עם התובע בדבר מועד פינוי בסוף חודש אוגוסט 2008 על מנת שתהיה שהות בידו, במשך כחודש ימים, למצוא דירה חילופית. ב"כ התובע, דחה את דרישתו בשרירות לב ודרש ממנו לפנות את המושכר תוך שבועיים בלבד. פנייתו הנוספת אליו בנידון כשלה, למרות שהבהיר לב"כ התובע כי יש ליתן לו זמן סביר לפינוי. בנסיבות אלו טוען הנתבע, כי אין לראותו כמי ששהה במושכר בניגוד למוסכם והפינוי, לא היה באיחור.  

7.         לעניין תשלומי שכר דירה טען הנתבע, כי התובע לא הציג את הדברים כהוויתם. הוא לא טען מעולם כי קיזז מדמי השכירות בגין התקנת דוד שמש כי אם הקיזוז בוצע אך רק משלא ניתנו לו הוראות מצד התובע בנוגע לרכישתו, הוא לא רכש בפועל בעצמו את הדוד (נספח ו לכתב התביעה). יתירה מכך, נגרם לו נזק מהיעדר מים חמים במושכר לאורך תקופה ארוכה ואין להלין כנגדו בנדון. 

             לעניין דמי וועד הבית טען הנתבע כי התנהלות וועד הבית היתה בעייתית. משהתגלו לו אי סדרים הוא דרש העתקי החשבונות (נספחים ב, ג ו- ד לבקשת רשות להתגונן). וועד הבית  סרב ליתן לו ד"ח ולפיכך, הוא עיכב את התשלומים. ביום 21.11.2008 הוא שילם את תשלומי וועד בית תחת מחאה לתקופה של עד סוף שנת 2008 (העתקי קבלות, צורפו כנספח ה' לבקשת רשות להתגונן) והיה ידו לתובע על ביצוע התשלום. לפיכך, דרישתו של התובע לתשלום רכיב זה, היא בחוסר תום לב .

ניהול ההליך:

8.         ביום 8.3.09 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם בבש"א 1649/09 בדחיית בקשת רשות להתגונן וניתן פסק דין לבקשת התובע בהיעדר התייצבות של הנתבע לדיון. הנתבע עתר לביטול פסק הדין ולמתן רשות להתגונן בבש"א 3008/09. לאחר שמיעת בעלי הדין, קיבל הרשם א' פוני את הבקשה בחלקה וניתנה רשות להגן כנגד התביעה לסעד כספי בכפוף להפקדה בסך של 7,500 ש"ח בקופת בית המשפט ( החלטה מיום 2.3.2010 ). בקשר לעילת הפינוי נקבע כי אינה רלוונטית עוד, הואיל והמושכר הוחזר כבר לתובע. ערעור על החלטת כב' הרשם, שלא להורות על ביטול פסק הדין לסילוק יד מהמושכר, נדחה על ידי ביום 8.8.2010.

9.          ביום 24.3.2011 ניתנה החלטתי לפיה בנסיבות העניין, יש לראות את בקשת רשות להתגונן ככתב הגנה ונדחתה בקשתו של הנתבע להאפשר לו להגיש תביעה שכנגד. בהתאם לכך, יבחנו הטענות באשר לסעד הכספי לפי כתב תביעה ובקשת הרשות להתגונן.

  קיומו של הסכם השכירות:

10.        הנתבע העיד כי השכירות נימשכה, אך ההסכם לא הוארך, משהסתיים תוקפו בסוף חודש יולי 2006. לפיכך על פי עדותו, תנאי ההסכם לא חלים על השכירות הנמשכת (עמ' 14 שורות 15-21 לפרוטוקול מיום 9.6.2011) ויש להחיל עליה, את הוראות חוק השכירות לעניין מועד פינוי המושכר (עמ' 14 שורות 25-30 ). בשונה מכך, בעדותו של הנתבע בפני הרשם מיום 2.11.2009 אמר הנתבע כי הסכם שכירות הוארך, בלי תאריך סיום (עמ' 3 שורה 7).  ההסכם, הוארך מכללא ולא היה 'שום דיבור' על מועד סיום (עמ' 3 שורות 10-11, 15, 18). נמצאתי למדה מהעדויות, כי גם הנתבע סבר כי ההסכם המשיך לחול על השכירות, אף שלא נקבע מועד סיומה.

11.       חיזוק לכך ניתן למצוא בהתנהגות הצדדים, שנהגו על פי הוראות ההסכם, הגם שלא הוארך בחתימת הצדדים. נכונים הדברים, לעניין שיעור דמי השכירות, מועד הדרישה וביצוע תשלום דמי השכירות, חיוב בנשיאה בתשלומים נלווים כאמור בהסכם. כמו כן, מחליפת המכתבים בין הצדדים, למדתי כי הנתבע לא הכחיש את המשך החלת ההסכם על השכירות  (ראו: נספחים ב'-ט' לכתב התביעה).

            לאור האמור אני קובעת כי תקופת השכירות הוארכה וההסכם ותנאיו המשיכו לחול עליה,  לפי התנהגותם של הצדדים למרות, שלא נחתם כתב הארכה להסכם.

  מועד פינוי המושכר:

12.       אין חולק כי הנתבע, פינה את המושכר בתחילת חודש אפריל 2009 ( עמ' 18 שורה 8 לפרוטוקול מיום 9.6.2011) . דרישת פינוי ראשונה שנמסרה לנתבע, היא במכתבו של ב"כ התובע מיום 16.7.08 לפיה עליו לפנות את המושכר בסוף חודש יולי 2008 ( נספח ב' לכתב התביעה וסעיף 2 לתצהיר תשובה של הנתבע). במשלוח המכתב , יש כדי לסתור את טענתו של הנתבע לפיה הייתה הסכמה בעל פה בינו ובין התובע, שיש בידו להישאר במושכר, ללא כל הגבלה ( עמ' 18 שורות 10-15) . לא השתכנעתי מעדותו של הנתבע כי היתה הסכמה כניטען על ידו, שלא נתמכה בראייה כלשהי ואינה מתיישבת עם עדותו של ב"כ התובע ועם חליפת המכתבים, שאינה מעידה על הסכמה להארכת השכירות ללא הגבלה.